<h1>ראבי"ה סימן אלף קל"ג</h1>
<h2>דף סה:</h2>
פריך ר' אחאי מה להנך שכן אין ראשן ארוך וכי תימא כיון דשוין בארבע סימני וכו'. לפי' רבי' שלמה (ד"ה וכ"ת) דבי ר' ישמעאל סבר כללא בתרא דווקא. וקשה לי הא תנא דבי ר' ישמעאל סבר כללא קמא דווקא לקמן בסמוך (ס"ז ע"א) דמשום הכי הוצרך לדרוש במים במים שני פעמים בריבה ומיעט וריבה ולא מצי דריש ליה בכלל ופרט וכלל דאי דריש ליה (להכא) [הכי] כיון דכללא קמא דווקא לא איצטריך ליה כלל אותם תאכלו וכן פר"ש לקמן. ותו (קמ"ל ושיטת) [ק"ל דשיטת] תלמוד' משמע דראשו ארוך גמרי מבינינא כדקאמ' הרי אתה דן מבניין אב משלשתן. וכן משמע מפירכת ר' אחאי. וא"כ מאי כללי כללות ופרטי פרטות דקא דריש תנא דבי ר' ישמעאל. וגם במסקנא דמסיק במאי קא מיפלגי משמע דבכלל ופרט וכלל דיינינן להו [וכן] פי' רש"י בסוף מסקנה מיניה דתנא דבי (ר' ישמעאל) [רב] דיין נמי כלל ופרט דהכי גירסת כל הספרים תנא דבי רב סבר אשר לו כרעיים כלל ארבה חרגול סלע(י)ם חגב ולמיניהו פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט דמיניה אין דלא מיניה לא ואיתרבאי כל דדמי ליה משני צדדין. וגם תמיהני דכשאנו דנין בניין אב משלשתן לא הדר דינא כי מדייקת בה שפיר, ואפ"ה פריך עלה ר' אחאי מה להנך שכן אין ראשן ארוך והיינו פירכת כל דהו שאין זה קולא ולא חומרא. ובסוף פרק כל הבשר (קט"ז ע"א) מסיק ריש לקיש (והא) [חדא] מחדא קולא וחומרא פרכינן כל דהו לא פרכינן חדא מתרתי פרכי' אפי' כל דהו חדא מתלת אי הדר דינא ואתי במה הצד פרכינן כל דהו [ואי לא קולא וחומרא פרכינן כל דהו] לא פרכינן. וליכא למימר ראשו ארוך אין לו גבחת ויש לו זנב והדר דינא וגמרי ליה מתחילת הדין מסלעם במה מצינו מה לסלעם שכן אין לו זנב חרגול יוכיח מה לחרגול שכן יש לו גבחת כדאמרינן בשמעתין ארבה יוכיח מה לארבה שכן אין לו זנב חרגול יוכיח והדר דינא, הא לאו מילתא היא דא"כ לא הוה צריך למימר הרי אתה דן בניין אב משלשתן דמארבה וחרגול גרידא נפקי. ועוד (הלא) [הא לא] הדר דינא דליכא למימר סלעם יוכיח. ותו קשיא לי(ה) כי דיינינן להו בכלל ופרט וכלל כל הני פרטי למה לי, דהכי פרכינן בפרק מרובה מדת בריש פירקא (ב"ק ס"ג ע"א) מכלל ופרט וכלל. וכל השמועה מגומגמת ליישב. ונראה בעיניי דמברייתא דר' ישמעאל ליכא טפי כי אם אילו כללי כללות ואילו פרטי פרטות דריש בכלל ופרט וכלל, וכללא קמא דווקא, ולהכי איצטריך לייתורא דסלעם לרבות ראשו ארוך. וכן פי' רבינו שלמה לקמן גבי במים במים שני פעמים. ודוק ותשכח והכי מסקנא דהילכתא. ומארבה זה גובאי ואילך פי[רשו] בעלי התלמוד להבין ולדעת אי מצי אתי מביניינא ופריך עלה ר' אחאי ולא איתוקם אלא מכלל ופרט וכלל וע"י שדורש כלל ופרט וכלל (אי) אייתור ליה סלעם לראשו ארוך דכללא קמא דווקא בין לתנא דבי רב בין לתנא דבי ר' ישמעאל ומיהו לתנא דבי רב דלא דריש אלא כלל ופרט לא חייש לייתורא דסלעם דכשם שמונה (דברים י"ד) חיות טהורות אקו ודישון תאו וזמר כי רוכלא אם כן הכי נמי מונה סלעם (כחגבים) [וחגבים] שלא לצורך. ומיהו לתנא דבי ר[ב] אין אנו דחוקי[ן] לומ[ר] כללא קמא דווקא דאי נמי סבירא ליה בעלמא כללא בתרא דווקא הכא סבירא ליה לתנא דבי רב דלמיניהו פרטא הוי ולא כללא ולא תיקשי לתנא דבי ר[ב] כיון דלא דרש אלא כלל ופרט גרידא היכי מרב[י] כל דדמי ליה משני צדדין הא ק"ל אין בכלל אלא מה שבפרט, דשאני הכא דהפרט נאמר בלשון רבוי, למיניהו. כן עיקר. ומה שהוצרכנו כל הני פרטא לפי המסקנא להודיעך שאין עיקר הסימנין תלויין באין לו גבחת ויש לו זנב או באין לו זנב ולא בראשו ארוך מפני שיש בזה מה שאין בזה ואינם שווין אלא בד' סימנין דמתניתין. למדנו משם שהעיקר בארבע סימני' תלוי. ואם הייתי למד מכלל ופרט וכלל רק מאחד הייתי מצריך חמישה סימנין לכך הוצרכו כולם. ודכוותא משנינן בפ' מרובה (שם). ואע"ג דפירכת ר' אחאי לא הוי קולא וחומרא לא חש התלמוד לדקדק עלה אלא לפרש על דרך האמת דלא חזינן דתנא דבי [ר' ישמעאל] קדיין לה בכלל ופרט וכלל בתחילת דבריו ולפי זה פי' התלמוד במסקנא. ואם באת לקיי[ם] פירוש רבי' שלמה יש להעמיד כך, דאפירכת ר' אחאי פי' רבי' דר' ישמעאל כללא קמא דווקא כדפרישית. ושוב ראיתי שפירש רבי אב"ן זקיני בספרו (סימן ט"ו) דתנא דבי ר' ישמעאל דדריש כללי כללות ופרטי פרטות פי' בריש שמעת[ין] כמו בסוף המסקנא, דארבה דריש בכלל ופרט וכלל ומרבה ציפורת כרמים דאין לו גבחת ושוב דורש סלעם בכלל ופרט וכלל ומרבה נפול דיש לו גבחת ושוב דורש כן (נמי) [גבי] חרגול ומרבה יש לו זנב דהיינו רישון ואכתי לא רבי ראשו ארוך ומייתי ליה מבינייא משלשלת הפרטי ופריך עלה ר' אחאי עד דבמסקנא מרבה לראשו ארוך (ביתורא) [מיתורא] דסלעם. והכי פירו[שא] לפי המ[ס]קנ[א], הרי אתה דן בניין אב סלעם מארבה וחרגול ומיותר סלעם, ומתוך כך מתרבה ראשו ארוך, והיינו דנקט לעיל לא ראי ארבה כראי חרגול ולבסוף נקיט לסלעם שלא כסדר משום דסלעם אתי מינייהו ומיותר. ובתחילה קס"ד דלהכי נקטוהו שלא כסדר מפני שחלוק ארבה מחרגול (ומשני) [ובשני] סימנים (ויש) [דיש] לחרגול זנב וגבחת וסלעם חלוק מהם רק בסימן אחד, אבל לפי המסקנא טעמא משום יתורא דסלעם וכו' עד במאי קא מיפלגי תנא דבי ר[ב] ותנא דבי ר' ישמעאל וכו', והשתא מפרשי כללי כללות ופרטי פרטות ואע"ג דכולל התנא הפרטות ארבה סלעם וחרגול פרט, מיהו כל חד וחד מידרש באנפיה נפשיה (דלא) [ולא] חש התלמוד להאריך. ואל תתמה דשדינן הפרטות בין הכללות שלא על הסדר דכוותא אמרינן בפ' (ה)מרובה מדת (ס"ד ע"ב) שדי שור בין הימצא תמצא ודריש כלל ופרט וכלל. והוא האריך ואני קצרתי וכתבתי שורש דבריו. ומיניה ומינאי תסתיים שמעתתא. אבי העזרי.
